טאייב נ' בע"מ ואח'

פסק דין

ביום 3.2.10 ארעה תאונת דרכים בצומת ברחובות בה היו מעורבים רכב הנהוג בידי התובעת ושהינו בבעלות בעלה, ורכבו של נתבע 2.

נתבעת 1 הינה המבטחת של רכבו של נתבע 2.

כתוצאה מהתאונה נפגעו שני כלי הרכב ולטענת התובעת האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכמו של נתבע 2 ואשר על כן מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים ביחד ו/או לחוד בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שהיה נהוג על ידה בעקבות התאונה.

לעניין גובה הנזקים הגישה התובעת חוו"ד של שמאי.

האחריות:

עיינתי בכתבי הטענות, שמעתי העדויות וכן איפשרתי לנהגים לדגום כל אחד בתורו את גרסתו לנסיבות קרות התאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר למיקום קרות התאונה וקיימת בעצם הסכמה שהתאונה ארעה בצומת בעת שהתובעת נהגה ברכב לכשהגיעה לצומת כשהיא נוסעת לכיוון ישר כיוון נהיגתה ואילו הנתבע הגיע מכביש שמצוי לשמאלה של התובעת כאשר הנתבע ביצע פנייה שמאלה לתוך הצומת מהכביש ממנו הגיע.

אין גם מחלוקת באשר למיקום הפגיעה ברכבו של כל אחד מהמעורבים ודהיינו הפגיעה ברכב בו נהגה התובעת הינה בחזית הרכב ואילו הפגיעה ברכבו של הנתבע בכנף הימנית קדמית של רכבו.

הצדדים חלוקים כאמור באשר לשאלת האחריות כאשר כל אחד מהנהגים טוען שהוא נכנס לצומת כאשר בכיוון נסיעתו רמזור ירוק ואילו בכיוון נסיעת הנהג האחר הרמזור היה אדום.

בפני שתי גרסאות נוגדות.

בבואי לשקול אם התובעת הרימה את הנטל הקל כמשקל נוצה המוטל עליה בבחינת הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" נתתי דעתי לעדויות וכן למיקום הפגיעה בכל אחד מכלי הרכב אשר כאמור אינו נתון במחלוקת.

השתכנעתי כי דרכה של התובעת לתוככי הצומת קצרה בהרבה מדרכו של הנתבע וזאת משום שהתובעת יצאה בדרכה לתוך הצומת מהכביש כיוון נסיעתה ואילו הנתבע היה מצוי בכיוון נגדי בכביש שהיה מצוי בצד שמאל (לשמאל התובעת) והיה על הנתבע לעשות דרכו מהכביש ממנו בא לבצע פנייה שמאלה כיוון נסיעתו וזאת על מנת להגיע לנקודת המפגש של כלי הרכב. מכך למדה אני שבהיות התאונה בצומת, דרכו של הנתבע היתה ארוכה יותר וממילא הוא יצא לדרכו לפני התובעת.

שמע מיניה – בעת שיצאה התובעת לדרכה לכיוון הצומת אמורה היתה לראות את הנתבע מגיע והשתכנעתי בנסיבות העניין כי מן הסתם לא נקטה בזהירות עת נכנסה לצומת.

עוד השתכנעתי ממיקום הפגיעות בשני כלי הרכב כי הנתבע כבר ביצע פניה מלאה בכניסתו לצומת והתובעת היא זו ש"נכנסה" עם רכבה ברכבו של הנתבע. הדבר נלמד מכך שבעוד שהפגיעה ברכב בו נהגה התובעת היתה בחזית, הרי שרכב הנתבע שכבר השלים את הפניה והיה מצוי במלואו בתוככי הצומת נפגע בדופן הימנית קדמית.

בנסיבות אלה אני מעדיפה את גרסת הנתבע על גרסת התובעת ובנסיבות אלה אינני מקבלת את גרסת התובעת לפיה היא זו שנכנסה בזהירות לצומת כאשר כוון נסיעתה רמזור ירוק.

לא מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את אחריותו של הנתבע לקרות התאונה ולהיפך, אני עדיפה את גרסת הנתבע.

בנסיבות אלה משלא הוכיחה התובעת כי הנתבע הוא זה שאחראי לקרות התאונה דין התביעה דחיה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבעים ביחד ו/או לחוד בסך כולל של 300 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למעלה מן הנדרש אציין כי לו הייתי מוצאת כי הנתבע הוא זה שאחראי לתאונה ולא התובעת, כי אז לענין הנזק הרי שבאמצעות חוות הדעת הוכח הנזק שנגרם לרכב בו נהגה התובעת אך בנסיבות בהן מצאתי כי לא הוכחה אחריות הנתבע לתאונה, ממילא אינני מחייבת את הנתבע בנזק שנגרם לרכב והדברים נאמרו אך ורק למעלה מן הנדרש ובשולי פסק הדין.